אחד היתרונות הגדולים של בישול בסו ויד הוא היכולת להאריך את חיי המדף של האוכל.

לאחר סיום הבישול (ותהליך פסטור), במידה ונשארו לכם עדיין שקיות סגורות, תקררו במי קרח להורדת הטמפרטורה כמה שיותר מהר בכדי שהשקית תהיינה כמה שפחות זמן בטווח הטמפרטורה המסוכנת ותאחסנו במקרר ואף במקפיא.
רוצים לחמם שוב? אין בעיה – זורקים את השקית חזרה לסו ויד בטמפרטורה של 55 מעלות (או מתחת לטמפרטורה בה בישלתם את הנתח בכדי לא לעבור את מידת העשייה שלו) למשך מינימום של שעה ועד תלוי עובי הנתח.במקרה של סטייק 4 ס"מ המצורף בתמונות ששהה במקרר 5 ימים, לקח לי שעה לחמם אותו ברמה שהייתה מספיק חמה להגשה.
כמובן שכל זה תקף כל עוד השקית לא נפתחה והבשר עבר תהליך פסטור.

איי שם מזמן, לפני כחצי שנה ;), כשאני התחלתי לעשן במעשנת פלטס (טרייגר פרו 22), והייתי אחרי עישון במעשנות פחם, החיים היו נראים לי דיי ברורים – עושים אותו דבר, רק בלי פחם. הטמפרטורה אותה טמפרטורה, הנתחים נקנים באותם מקומות וקדימה – התוצאות צריכות להיות זהות.

אז, למרבה הפתעתי – התוצאות לא היו זהות, ולמרות תמונות יפות וטבעות עישון שנראות כאילו הן יצאו מקטלוג נהדר, משהו הרגיש לי קצת אחרת. אז קצת למידה עצמית, הרבה שיח עם משתמשים מנוסים וקריאה בלא מעט מקומות, הובילו אותי למקום מוצלח יותר, טעים יותר ומעושן יותר.

אז בשביל אלו שקנו מעשנת פלטס לאחרונה, או מתעניינים בקנייה של אחת כזו בעתיד הקרוב – הנה הטיפים שגרמו לי להנות יותר, ואולי יגרמו לכם להימנע מלעשות את אותם טעויות בתחילת הדרך. תהנו!

כדי לקרוא קצת על ההיסטוריה של המעשנות הללו – אפשר לקרוא בפוסט של יריב, שלקח לסיבוב את הDavy Crockett של GMG, ובדק אותה מכל מיני זוויות.