חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

הנה זה בא, מוכנים?
על בקר הסימנטל, מאיפה הוא בא, מה מיוחד בו ואיזה דבר מוזר היו צריכים לעשות לו כדי שיצליח לחיות בארה"ב?

לפני הרבה הרבה שנים בכפר רחוק חי לו בוקר צעיר…
טוב לא לפני כל כך הרבה שנים וזה היה ממש כאן בשרונה והבוקר הצעיר הוא אני. חייתי אני בדעה שסימטל איז דה ריל שיט!
מכל גילגולי הגזעים שעברו במדינת ישראל תמיד האמנתי שסימנטל הוא גזע הבקר האולטימטיבי (עד שהגיע הוואגיו וסובב לי כמה ברגים בקופסא). אבל עדיין אני חושב שסימנטל זאת אחלה פרה.

הסברים ונימוקים

לסימנטל יש הרבה יתרונות ברורים כך שקל היה להבין ולקבוע שהוא גזע הבקר הכי טוב לגידול במרעה הישראלי. תנאי השטח לא הכי קלים- לרוב השטחים שהמדינה הקצתה לרעייה הם שטחים שאי אפשר להשתמש בהם לשום דבר אחר והם מכוסי בולדרים, צוקים, שטחי אש, וואדיות ושיחים קוצניים.
על מזג האויר אני לא צריך להרחיב הרבה חוץ מלהזכיר את העובדה שבקר לא מחבב חום בלשון המעטה, בקר וחום לא חברים. בשביל להתמודד עם ה"קייטנה" הזאת צריך חיות קשוחות עם שלד טוב ושרירי כדי להתנועע בין האבנים והקוצים, חיות שיכולות להחזיק בחום ולעומת זאת גם בקור, בוץ ואפילו שלג באותו תא שטח.
על כל הכיף הזה נוסיף את הבעיה היחודית שלנו- קדחת הקרציות שהצליחה לשבור לא מעט פרות שהגיעו לביקור בארץ הקודש.
אז הסתבר שלפרות האירופאיות אפס מהציורים על החפיסות שוקולד לא היה אכפת מכל האיומים הללו והן קיבלו את הכל בברכה.

הסימנטל הן פרות בינוניות, אולי זה סוד הקסם וההצלחה שלהן 🤔. לא הכי גדולות, לא הכי קטנות. לא מייצרות המון חלב אבל יש עטין טוב ואפילו יש כאלו שמשמשות ליצור חלב בארצות מסויימות.
יש להן מזג טוב, לא פרות מצ'וגעות שהופכות לפסיכופתיות חסרות מעצורים כשמתקרבים אליהן אבל גם לא פראיריות ונראה אתכם מסמנים להן עגל בלי לקבל לרוץ 100 מטר ב8 שניות מדי פעם.
בקיצור, באמצע ואת זה אנחנו אוהבים.
בגרות מינית ממוצעת, עליית משקל ממוצעת, פוריות מעולה וטעם נפלא.

הסימנטל הידועות גם בשם פלקפי/Fleckvieh שמשמעותו מנוקד או צבעוני הגיעו במקור משוויץ, אלו פרות משולבות- ובעבר שימשו לכמה תפקידים במקביל, גם נתנו חלב, סחבו מחרשה בקטנה או עגלה לשוק ולפעמים גם נשארו בשוק. סוג של טנדר כזה שמשמש לעבודה כל השבוע, בסופ"ש לוקחים אותו לטיול עם המשפחה ובסוף שמים אותו על המנגל.
העדויות על תחילתו של הגזע הולכות אחורה עד ימי הביניים עוד בימים שהסתובבו באירופה לורדים ואבירים בין טירות וארמונות, גזע עם היסטוריה מפוארת וזהו כנראה גזע הבקר העתיק ביותר שקיים. המקור של הגזע הוא שילוב של כמה גזעים גרמניים עד שאיחדו גזע אחד בעמק סים בשוויץ, עברתי שם פעם ברכבת וזה נראה פשוט כמו גן עדן.
פירוש התוספת של ה- טל דרך אגב הוא עמק.
בעולם הם מאוד פופולריות וכרגע מדובר בגזע השני בגודלו בעולם עם בין 40 ל-60 מיליון פרטים ורובם באירופה.

ומה בשכונה שלנו?

בשנת 1963 הגיעו שלושת הפרים הראשונים מגזע הסימנטל. הפרים נקנו בבוואריה על ידי משרד החקלאות ומשם הגיעו ישירות אל חוות נסיונות בצפון ישראל.
אפשר לומר שטיפוח הסימנטל היה פריצת דרך בעדר הישראלי שלא התרומם עם הגזעים המקומיים והגזעים הקודמים שיובאו מטורקיה ויגוסלביה ולא פרחו.
משלחות נוספות נשלחו לגרמניה בשנים שלאחר מכן ובכל משלוח יבאו בספינות מסע עשרות פרות שנבחרו בקפידה וכל משלחת הורכבה מוטרינר, מדריך בקר מטעם משרד החקלאות ובוקר מאחד המשקים.
יחיעם אלטשולר, מגדל בקר ותיק ומוערך שהיה בין הראשונים לגדל את גזע הסימנטל והיה מעורב ביבוא הסימנטל מגרמניה מספר שהבקר הגיע לקרנטינות בארץ ומשם למכרז בו חולקו הפרים והפרות בין המשקים חלקם בהגרלה וחלק עברו למשקי הטיפוח שקיבלו העדפה לצורך המשך קיום הגזע וטיפוחו בארץ.
בתחילה הפרים שהגיעו היו מטורפים לגמרי והנקבות היו "אהבלות" לגמרי. היו מספר בעיות עטין שעם הזמן נפתרו וגם בעיות המזג כמובן התמתנו.
היו גם נסיונות של יבוא עגלים במטוס תובלה אבל ללא הצלחה, העגלים הצעירים לא התאקלמו ורובם לא הגיעו לבגרות.
היבוא נפסק עם הופעתה של מחלת "הפרה המשוגעת" באמצע שנות השמונים ומאז ועד היום הגיעו רק זרמות זכרים קפואות ובינהן זכרים מפורסמים שכנראה כמעט בכל עדר בישראל יש זכר גנטי שלהם כמו אקסליבר, גיגאנט ואקסודוס.
כיום פועלים כמה משקים שמטפחים בקר סימנטל שנמכר במכרזים בנווה יער.
הרוב המוחלט שלהבקר לבשר במרעה הישראלי הוא מגזע הסימנטל אך לרוב מעורבב עם גזעים נוספים לצורך חיזוק והשבחה.

אז מה הסיפור האמריקאי?

סימנטליות ראשונות הגיעו לארץ האפשרויות במאה ה-19 על גבי ספינות סוחרים אבל נכחדו במהרה.
רק בשנת 1960 קצת לפנינו הגיעו משלוחים מסודרים שהצליחו להתפתח ולייצר טיפוח עדר רציני.
הייתה בעיה קשה אחת. הצבע של הפרות לא היה נכון…
עם שגשוגו של גזע האנגוס, הקאובויז האמריקאים התרגלו לבקר שחור וחסר קרניים. בתנאים של שלג כבד קשה מאוד למצוא עגלים בשטח והבקר עלול לקבל כוויות קור. בקר חום עם כתמים לבנים או הפוך לא התקבל בחיבוקים ונשיקות ועבודת מיתוג מחדש הייתה הכרחית.
בעזרת טיפוח מחדש והכלאות החלו האמריקאים להשחיר את פרוות הפרות ולהעלים את גן הקרניים. ברגע שזה קרה הפרות התקבלו בברכה.

לסיכום

גזע הסימנטל הוא אחד הטובים והאהובים עלי באופן אישי, עם עובדות אי אפשר להתווכח והתוצאות בשטח תמיד טובות וכמובן שישתפרו עם השנים.

מוזמנים לשאול שאלות או סתם לרשום בתגובות שם של חייה אהובה כדי להוכיח שקראתם עד הסוף 🙃
איתי נוי, מגדל בקר.

תודה מיוחדת לרחלי גבריאלי ויחיעם אלטשולר על העזרה ואיסוף המידע.

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.